משפחת לוויתן

אז עברו כמעט שבועיים מאז העדכון האחרון וזה לא מקרה, לא היה לי רגע לכתוב... אתם בטח שואלים את עצמכם מה קרה? ועכשיו ברגע די נדיר של מנוחה אחרי בריכה חמה (בלי זרמים ואפילו רשום בשלט כדי שלא לפתח ציפיות) זה הזמן לעדכן מעט על החוויות כאן.

קודם כל מיקום, אנחנו נמצאים בלשון היבשה (הפנינסולה) של קאיקורה, הסיבה שאנחנו כאן היא כי כאן רואים לווייתנים מזן ספרם (אחפש אח"כ את המינוח העברי) והם כאן בגלל מבנה ייחודי של מדף היבשה בחיבור לים שמאפשר להם להשיג אחלה מזון בתנאים טובים סוג של פלאפל קרוב לבית. יחד איתם יש פה דולפינים בלהקות וכלבי ים, את הלווייתנים כמובן שאי אפשר לראות מהחוף אלה רק מספינה שתרה אחריהם בים עם סונאר או טיסה במטוס קל מעליהם או מסוק.
מחלת הים שלי צימצמה עבורי את אפשרויות הבחירה הזולות ונותרתי עם פייפר או מסוק, אחרי אכזבה שנחלתי בקרחון פרנץ ג'וזף שעליה אספר בפוסט אחר, הלכנו על מסוק וככל שהזמן לחץ והשמיים התקדרו באופק, לא חיכינו ועלינו על מסוק פרטי לשלושתנו. משפחה של מיליונרים או לפחות כך לרגע הרגשנו והתמונות של אילת מוציאה את נתי מהמסוק שצילמתי נראות כמו תמונות פאפרצי ממחוזות אחרים. לא נדבר על העלות אבל אין ספק שזו חווייה יקרה מאודדדדדד ולמרות זאת יוצאת דופן ושווה.

אני מקדימה, נתי מאחוריי עם הגבהה כדי שהיא תראה מהחלונות הפנורמיים של המסוק ואילת לידה. כשהמסוק מתרומם נחשפים לנופים המדהימים של לשון היבשה, השמש מדגישה את התכלת-טורקיז של המים והעיירה הדי מוזנחת מהקרקע נראית פתאום מאוד מיוחדת מלמעלה. לא עוברות 5 דקות ואנחנו צופים בלווייתן ממש בתחילתו של מרדף או קרב טריטוריה, בעוד הוא מתקדם במהירות של  6 מייל לשעה לפי הטייס הוא למעשה מסמן טריטוריה לחברו שנמצא ממש  מהעבר השני ליד הספינות עמוסות האנשים שצופים במתרחש. מהרגע שהם מתקרבים מתחיל הקרב ואילו אנו חגים במעגלים למעלה, תחושה קצת הזויה לצלם במצב הזה תוך כדי סיבובים בזווית אבל לא כל יום עולים על מסוק. הקרב ממשיך מתחת למים ובסופו המנצח מרסס מים מרים זנב ונעלם במים לארוחת צהריים והמפסיד שנדרש לצאת מהאזור עם האוכל הטעים מתחיל בתנועה החוצה בעוד כולנו צופים בו. המשכנו לשייט באוויר בדרכנו חזרה, עצרנו להציץ בכלבי הים שנחו להם סייסטה על הסלעים והמשכנו תוך כדי שהעננים מתחילים להגיע אלינו במהירות והים התחיל להיות סוער, תחושה מיוחדת של משהו שמתרגש באוויר וצילומים מרהיבים של הים נראים מבעד לעינית המצלמה.

נחתנו, אני עם תחושה בחילה קלה מאוד שעברה אחרי בקבוק קולה ואני מאוד רגיש, נתי נרגשת כולה מכך שהיא צפתה בחבר של כספיון (למי שלא מכיר, דג כסוף עם חבר לווייתן מסרט האנימציה התלת מימדי העברי הראשון על בסיס ספרו של פאול קור שגם אחראי על עיצוב שטרות הכסף בשנות ה- 60 אבל זה כבר סיפור אחר).
מנוחה קלה והמשכנו לחלקה המזרחי צפוני של לשון היבשה, מושבת כלבי הים והנקודה האחרונה להגיע עם רכב לתחילת המסלולים הרגליים. סיירנו ברגל עם נתי במנשא והתרשמנו מלשון היבשה והסלעים שנכנסים לים, המון צדפות, אצות ושחפים שממש אהבו את הגג של האוטו שלנו שהיה הכי גבוה באזור עם תצפית טובה. עלינו לסיור בגבעה שצופה על החוף וכשירדנו נתי כבר הייתה עייפה אך לפתע קלטנו כלב ים שיצא מהמים ורצנו אליו, לצערנו הוא חזר די מהר למים אבל אז החלטתי לסובב את האוטו כדי לקבל תצפית לחוף והתיישבנו לצהריים (כדורי בשר אנגוס בפסטה ואורז לנתי למי שדאג). במהלך הארוחה וכפי שקיוויתי שיקרה צצו מספר כלבי ים נוספים ואני זינקתי עם המצלמה מהרכב לסשן צילומים בעוד שנתי ואילת צופות מהחלון הפנורמי של הרכב. כאן הנקודה לציין את היתרון האדיר שבקראוון בטבע עם היכולת לשבת על הנוף ולהנות מארוחה טובה ואוויר ים מעולה. בהמשך נתי ואילת הלכו לראות אותו מקרוב כפי שנתי ביקשה וזה כלל גם להצטלם איתו ולספר בקולה החמוד שהוא ישן על החוף, ותוך כדי צעקות שאסור לצעוק כי זה מפריע לו את מנוחת הצהריים...

כרגע אני צופה על הבית על גלגלים והמשפחה של הברווזים שמשוטטת פה באזור מתחת לאוטו ותרות אחרי אוכל, ילדים מהמזרח חוקרים את הקראוון הקטן שלידינו והשמש עדיין בשמיים וזה כבר שמונה בערב וזה ההסבר לכך שאתם לא מקבלים עדכונים, יש כל כך הרבה שעות אור וכל כך הרבה מה לעשות ולראות שהיום נגמר לעיתים בתשע וחצי או עשר בארוחת ערב, מקלחות ולישון. לצערנו בימים האחרונים המקלחות לא הולכות חלק בגלל בעיה בניקוז המים בקראוון וזה קצת מגביל אותנו מלישון באופן חופשי בטבע, למרות ניסיונות שונים ותובנות לגבי מערכת המים בקראוון לבעיה עדיין אין פתרון אך תיאוריות פיסיקליות על מים ולחץ אוויר מופרחות באוויר. מחר ננסה לפנות למכונאי וניראה.

יש עוד המון מה לספר אך תראו מה קרה ביום אחד...והוא עוד לא נגמר.

אהה וכן, ברוסית קיט זה לוויתן.