אנחנו כאן וכבר עברו 4 ימים של חוויות ונופים עוצרי נשימה, לצערנו הבלוג לא עודכן כי מה שרצינו לעדכן זה שטיול בקראוון ובמיוחד עם ילדה קטנה זו חוויה יוצאת דופן אך גם נדרש זמן להתרגל להרבה דברים שעליהם אספר בהמשך שקצת מעכבים את הכתיבה, אז הערב (23:30) ובזמן שפינגווינים עושים מסיבת פול מון מחוץ לקראוון כי חנינו על המזח ממש באזור שהם באים ממנו, אני מנסה לעדכן פה.
ויש לי הרבה מה לספר אבל עכשיו אסכם בקיצור:
עלינו לטיסה של הקוריאנים מתל אביב, אין מה להגיד, הם יודעים לתת שירות מכל הלב והאוכל נהדר וכבר נחתנו בסיאול למנוחת לילה (מסיבת פיג'מות של נתי) בסוויטה (כבר אמרתי שהם מפנקים מכל הלב?) והופ שוב אנחנו בשדה תעופה המדהים שלהם שבו יש אזור מנוחה עם מקלחות חופשיות, ספות רביצה, כורסאות מסאז' ואינטרנט חופשי (לפנק לפנק לפנק) ... טסים לאוקלנד, הפעם כבר אין כיסא בשביל נתי אבל מנהל השירות בטיסה שניראה כמו דמות בסרט הוליוודי או ניצ בקליפ של גנגנם סטייל הבטיח שהוא יעשה הכל בשביל להנעים לנו את הזמן ואכן כך היה והופ אנחנו כבר באוקלנד
טוב אז הגענו לניו זילנד, ופתאום תחושת הפינוק קצת חלפה כשגילינו שהשלט לשירותים עם ההחתלה זה רק שלט, ויש איומים בקנסות כל שתי מטר אם בטעות החבאנו איזה אפרסק במזוודה, מזל שבדיוטי פרי מחלקים טובלרון בחינם. הסתובבנו קצת ועלינו לטיסה לכרייסצרץ' בחברת התעופה אייר ניו זילנד, כאן המקום לספר על דיסונס קל בין סרט הבטיחות בטיסה בהפקתו של פיטר ג'קסון סטייל שר הטבעות ובין המורות שכנראה ברחו מבית הספר התיכון בדרום לונדון והחליטו להיות דיילות אוויר ולהציק עם הבריטיות הדקדקנית לנוסעים ישראלים מותשים, שורה סופית טוב שלא הביאו פלס לבדוק שהכסא מיושר. כאן המקום לספר שניו זילנד היא סוג של בירת אקסטרים שבאים אליה מכל העולם לקפוץ בנג'י או ממטוס ובמקרה שלנו הטייס וסופה שבאה מדרום החליטו לפנק אותנו באקסטרים חינם אין כסף, רכבת הרים באוויר ונחיתה של שיכור אירי מתנדנד שסיים שבוע שעבר קורס טיס, אבל שרדנו.
הגענו לאסוף את הקראוון שעליו יש בהחלט עוד הרבה מה לספר ושודרגנו בניגוד לרצוננו לקראוון של שישה ושונמכנו חזרה לקראוון שרצינו של שלושה כי לא תאמינו כמה המטר ישבן הזה היה מסבך אותנו בהמשך ותדמיינו את החניה של שופרסל ורכב של 7.2 גובה ו- 2.3 רוחב. יוצאים לדרך... לא ממש היה זמן מכל ההתעסקויות להבין מה הולך עם מה ואיך הכל עובד ופשוט יצאנו לדרך, ניסיתי לגלח כמה מכוניות ביציאה מחברת ההשכרה, מזל שאילת שמה לב, אני טוען שזה ההגה (דחוף כיוון פרונט, באמת). נכנסו לסופר, קנינו מצרכי יסוד רק חבל שכל הישראלים ממליצים על פאק אנד סייב שזה בערך כמו אושר עד בבני ברק - הרי הגודל כן קובע אז מה אם 64 גלילים זו אריזה קטנה.
אחרי שנרדמתי על העגלה בסופר ונתי בעגלה שלה, הרוחות של הסופה (אותה אחת) ניסו לחטוף לנו את העגלה ללא הצלחה אז הם הסתפקו בלחבוט לנו בקראוון.
את הבית על גלגלים לקחנו בימים שאחרי לאגם טקאפו על מימיו הכחולים, לאגם פוקאפי עם אותם מים שנוצרים מאבקת קרחונים, משם ישנו מתחת לקרחון בהר קוק עם נוף מדהים מהחלון בבוקר, עשינו את הטרק הראשון שלנו בעמק הוקר ולכך אייחד פוסט אחר, המשכנו ללינה חופשית בדרך לאומארו שם רואים פינגווינים וגם עצרנו לראות את סלעי הפילים ... הפינגוונים דרך אגב הם בדיוק אותם אלה שצורחים כרגע מחוץ לחלון שלנו בחניית הלילה שלנו על המזח.
שישה דברים מעצבנים בניו זילנד:
1. פתחנו את הארון במטבח לראות את כוסות היין שהביאו לנו, לצערנו כבר שתי כוסות לא עמנו עקב התאבדות
2. לתדלק בניו זילנד ליד אגם עם רוחות זה לא מומלץ, אלה אם אתם אוהבים מקלחת קרה ושומנית
3. "נקודת תצפית נחמדה" = רבע שעה עלייה בסלעים לא סלעים כי אין כמו היהודיה
4. "למעלה יש תצפית על אגמים כחולים" = שלט שבו רשום למה האגמים הכחולים ירוקים
5. "למעלה יש תצפית על קרחון" = שלט שבו רשומה השאלה "איפה הקרחון?" (והוא לא היה שם)
"
התמונה של הפיצה רק כדי שלא תחשבו שאנחנו מוותרים למטבח של הקראוון
זהו לבינתיים... ד"ש מאיתנו בבית על הגלגלים
תרגישו בנוח להגיב ולשתף :)
